מי אני

 

אני אדם מוגשם. מאושר בחלקו.

הצהרה נועזת?
לא ולא. עובדה: אני הורה, מורה, מפיק פסטיבלים, אמן, סופר, במאי טלויזיה.
היום אני מרגיש ש"זה זה זה". שהחיים שלי טובים לי. אני מסופק. לא רוצה את מה שאין לי.
אבל עד גיל 40 חייתי בחוסר שקט. התחושה היתה - גם בשיא ההצלחה הטלוויזיונית - שהחיים קורים במקום אחר.

נולדתי כ"תמיר קמחי", שהיה ילד פלא שבגיל 21 כבר הגיש תוכנית בערוץ הראשון. אני מדבר עליו בגוף שני כי חלק מתהליך ההגשמה שלי היה לזהות שהמותג "תמירקמחי" שואב ממני יותר כוח מאשר נותן. נכון, היה כסף, היתה תהילה וחנפנות של מפיקים, אבל הנשמה הרגישה פיספוס.
כולנו הרי חשים שיש בחיים האלה יותר... הרי אמור להיות יותר אהבה, יותר שמחה ויותר שקט, לא? 
אז למה זה לא מתגשם? 

כדי לקבל תשובות לשאלות רוחניות שהתחילו להתעורר בי נסעתי בשנת 1994 לחצרו של המורה אושו בהודו, שם החלפתי שם ויצרתי את עצמי החדש - לא במאי ומגיש טלויזיה אלא איש רוח, מורה למדיטציה.

​מאז שחזרתי בשנת 99, כבר 15 שנה אני מלמד מדיטציה, טנטרה, והגשמה עצמית.

נכון, אני עדיין בדרך, אינני מואר קוסמי, אני אדם רגיל שמשלם מיסים למדינה, מקריא סיפורים לבנות לפני השינה, יושב עם החבר'ה לבירות בשישי, אבל משהו בי כבר הגיע. אני מאשר את המקום שלי, שמח שהעזתי לעזוב הכל כדי להוולד מחדש. 

​אני משתאה על הגילגול. הזה איך קרה שהצלחתי להחלץ מתוך הבור שהייתי בו? האם זה רק אני, או שקיבלתי עזרה קוסמית? בכל מקרה, אני מלא הודיה למציאות שעזרה לי לפנות לנתיב הנכון ולהגיע בגיל כה מוקדם למימוש עצמי. ואני מחוייב לחלוטין לדרך שלי - לעזור לעוד ועוד אנשים לצאת מהכלוב (ויהי זה כלוב של זהב מפנק ביותר!) ולהגיע למקום הנכון שלהם. 


ידידכם,
רפיק ידידיה