הסיפור הבא מתרחש במהלך פסטיבל זורבה לפני שנתיים, במתחם הגברים שהפעילו צוות מעמותת "דרך גבר" שגם מפיקים את פסטיבל שיווה.
במתחם לאורך היום שיבצנו מעגלי שיח בנושאים שונים, "אבי ואני", "מיניות גברית", "להיות גבר סינגל", "אבהות" ועוד כהנה וכהנה מעגלי שיתוף מרתקים ומרגשים שכוחם בחד-ג'נדר של המאזינים שיוצרים מרחב בטוח יותר לוידויים. המעגל הגדול ביותר נפל בחלקי, כ- 70 גברים הגיעו למעגל שיתוף "ההתמכרות שלי" שהנחתי בצהרי היום האחרון לפסטיבל.

למה בחרתי בנושא ההתמכרויות? כי גברים מכורים למלא דברים רק שהם לא מודים בזה. קיוויתי שיבואו הרבה גברים אבל לא תיארתי לי כמה. האוהל היה מפוצץ. פתחתי וסיפרתי על עצמי, שכל חיי הייתי מכור למשהו, עד לסוף שנות העשרה למציצת אצבע (שבבית-ספר מאד התביישתי בה), בשנות העשרים לסמים קלים וסיגריות, ובשנות השלושים לפורנו. ההתמודדות עם התמכרות היא כמו כניסה לבור העמוק וחסר התחתית שפעור לכולנו בנשמה. המקום הזה שדורש עוד ועוד גם כשאתה יודע שה"עוד" הזה יעשה לך רע.סיכמתי ואמרתי שלדעתי נגמלים הם האנשים הכי חזקים בעולם. כי רק מי שיצא מסמים קשים, או אלכוהול, או מבולמיה יכול להעיד על עצמו שהוא כבש את החומר ע"י הרוח. כח הרצון שלו ניצח את הנפש.

בגלל שהיינו המון גברים, המצאתי במקום תהליך יעיל שיעזור לנו להביא למועצה את הסיפורים החזקים ביותר: חילקתי את המשתתפים למשפחות קטנות של שלושה גברים בכל אחת וביקשתי מכל גבר לספר 1- מהי ההתמכרות שלי, 2 – האם עשיתי משהו כדי להגמל. 4 דקות לכל אדם, צליל פעמון גונג יסמן לכם מתי להתחלף, אל תהיו שיפוטיים, הקשיבו מהלב, אל תתנו עצות אבל מותר לשאול שאלות.גונג.

אני אוהב לראות את המעבר מהקשב של המעגל הגדול שהוא תמיד מפוזר ופתוח מידי (ובפסטיבלים רועש ומאתגר את השמיעה) שהופך בשיח הקרוב הזה לקשוב, צפוף, אינטימי.אחרי שהראשון סיים לדבר אני מבקש משני החברים שהאזינו, לדבר בינהם 2 דקות כאילו הוא לא נוכח ולדון בבעיה שלו, איפה זה פגש אותם, איזה דעה יש להם עליו. לחבר אסור להגיב למה שהוא שומע אלא רק להסכים לקבל שיקוף אמיתי – איך נראית ההתמכרות שלו מהצד וכך יוצא שכל המשתתפים גם מתוודים על התמכרות וגם שומעים על התמכרויות של החבר וגם מקבלים ונותנים פידבק וכל החוויה הזו מאד מרגיעה כי תמיד טוב לעשות אאוטינג לבעיות שלך ועוד יותר טוב לראות שצרתך אינה איומה יותר מצרתו של זולתך - בבחינת חצי נחמה.

לבסוף אני מבקש מהמשפחות לבחור רק אחד מבין השלושה שהסיפור שלו ראוי לעלות בפני המעגל הגדול. ככה אני מצמצם את הסיפורים ומנצל את הזמן טוב יותר. ואכן למעגל עלו כ- 10 סיפורים, הראשון מכור לקפה - כולם צוחקים עליו, "זו התמכרות?", עד שמתברר שהוא שותה 6 כוסות ביום ויש לו רעידות בידיים אם הוא מפספס אחד, האחר נשוי שמכור לבגידות - הוא שוכב עם נשים אחרות ומסתבך בשקרים, האחר מכור לשאכטות - והוא לא מצליח להפסיק כי כל החבר'ה שלו סטלנים והוא מבין שלהפסיק סמים זה להפסיק לפגוש את החבר'ה ולזה הוא לא מוכן, וככה המעגל מתקדם, זה מספר על סיגריות שלא עוזבות וזה על אוננות כפייתית וכך לאט לאט נגמר לנו הזמן ולקראת סיום מגיע הסבב לגבר חתיך, רחב כתפיים, לבוש גופיה שמדגישה את שרירי חדר הכושר שלו.

"אני מכור להימורים" הוא פתח ואמר, "יצאתי מגמילה לפני חצי שנה, אחרי שאיבדתי את הבית בחובות לקזינו ולמלווים בשוק האפור, אישתי עזבה אותי ולקחה את הילדים, אמא שלי לקחה אותי אליה הביתה, ובכסף האחרון שלה הכניסה אותי לתהליך של גמילה במכון מאד רציני, זה היה גם יקר וגם מאד קשה, כי מראים לך מאיפה באה ההתמכרות, איזה חסכים היא באה לפצות, ואז הם עוזרים לך לבנות תוכנית חיים חדשה, מחזירים לך את האמון שאתה יכול להיות אדם נורמטיבי..."היה שקט במעגל. אף אחד שם לא התמכר להימורים בחייו, לכן כולם היו סקרנים לשמוע מהבחור על הנפילה האחרונה שלו,"זהו... יצאתי, חצי שנה הייתי נקי, לא צ'אנס, לא וינר, בטח לא שולחן הולדם, אפילו לא חיש-גד. כלום. סידרנו הסדרי ראיה, התחלתי לקחת את הבנים מהגן בכל יום שני וחמישי, חזרתי לעבוד בעבודה הקודמת, עד שלפני שבועים נפלתי שוב." הוא הליט את ראשו בידיו, ואז המשיך, "שוב ישבתי על המכונה חצי יום ושוב הפסדתי כסף שאין לי..."
"כמה?" שאלתי.
"500 ש"ח. זה כלום אבל ככה מתחילים ליפול... ובשבת שוב הלוותי כסף מחבר שאיתי כאן בפסטיבל, ואני שוב בנפילה ואני לא יודע איך לעצור."
היה שקט. מרחוק צלילי טראס באיזה במת ריקודים, קולות של ילדים, ועדיין שקט.
"אפשר לשאול אותו שאלות" אמרתי והם מתחילו לשאול: אתה יכול להכנס שוב לגמילה? איך התחלת את כל זה? גם בפסטיבל עכשיו אתה מהמר? מה זה נותן לך? והוא מתאר את המתח התמידי, ממשיל אותו לרעל שמכרסם אותו מבפנים בספקות, בשקרים... הפחד להתפס, הלילות בלי שינה ותחושת האשמה, וממול כל זה התשוקה "...לשבת ליד הרולטה רק עוד פעם אחת, רק עוד פעם אחת! להביא מכה ואז לפרוש..."