*פולסיישן בעברית – הפעמה.

 

פולסיישן היא שיטת טיפול אשר דרך נשימה חזקה יוצרת פעימה כלל-גופנית וטעינה אנרגטית גבוהה המאפשרת פריקת מתח רגשי.
 

פריקת מתח רגשי.
תגידו, זה לא מה שכולם צריכים היום? להיות קצת יותר רפויים? נינוחים? גמישים? אנחנו מסתובבים עמוסים מאד, מתקשים לנוח גם בשבת. גם בחופשה בצימר.
למה זה?

 

כי שכחנו איך פורקים. המציאות יוצרת בנו לחץ. מערכות היחסים יוצרות מתח רב. הקריירה, הבריאות, הילדים, ההורים. לפי התאוריה של וילהלם רייך ממציא השיטה, כל תהליך טבעי כולל 4 שלבים: טעינה, מתח, פריקה ומנוחה. גל עולה, מגיע לשיא, מתפרק, שקט.
הפעימה היא גל. גאות ושפל.
הטבע כולו גלים: פעימת הלב שולחת דם לעורקים,
תנועת הושט והמעיים מעבירה מזון, תאים קולטים ופולטים...
לכל דבר טבעי יש קצב. מדוזה מתקדמת באוקיאנוס,
פרח נפתח ונסגר, אדם מתעורר בבוקר והולך לישון בערב.



​

אבל לא רק בטבע – גם הנפש נפתחת ונסגרת –
הנפש רוצה משהו, נמשכת אליו, יוצאת אליו, ואז חוזרת ומתכנסת פנימה. אין הבדל גדול בין אמבה שיוצאת לחפש מזון ובין אדם השולח ידים לקבל חיבוק. כעס מוציא אותנו החוצה ואילו פחד אוסף פנימה.
פעימה קיימת בכל יציר חי והיא תנועה בין המרכז ובין השולים. כשאנחנו שואפים העולם נכנס אלינו פנימה. בנשיפה אנחנו נותנים את עצמנו לעולם. זהו ריקוד, זה מעשה אהבה. הנשימה היא הפעימה של החיים.
טעינה, מתח, פריקה ומנוחה
אלא שלדאבון הלב אנחנו עושים רק את שני החלקים הראשונים. אנחנו טעונים ומתוחים ולא יודעים איך לפרוק מלבד סרט טוב, או סקס או בסמים.

פולסיישן היא טכניקה שמושתתת על נשימה.
אני מטפל בפולסיישן, לא יושב מולך במרחק בטוח וחוקר אותך בשאלות על עברך. אני יושב לידך על המזרון, מכניס אותך לשדה המוקשים של זכרונות וכאבים רגשיים, מאתגר אותך ומעודד אותך לגעת ברגש הנסתר, לחוות אותו עד שהוא משתחרר.

בד"כ אנשים חשים שהם צריכים כזה סוג של עבודת מודעות כאשר הם מרגישים תקועים. אתה לכאורה נסית הכל, כל מה שאתה יודע, ובכל זאת שום דבר לא זז והתחושה היא שהבעיה, כנראה, היא יותר גדולה משחשבת ושאתה עייף ממנה.
טיפול פולסיישן יעיל לאנשים שחשים שיעמום רגשי. תקועים בשגרה נוחה ואפרורית. החיים נתקעו ונראים זולגים בביטחון לעבר הזקנה והמוות.
אחרים מזהים שהשקיעו המון זמן בהשגת תארים נוצצים והצלחה מסחררת, אבל למרבה הצער הקריבו על הדרך את שמחת החיים והשלווה לטובת דברים שבתכל'ס לא עושים להם טוב.
הטיפול יעיל למי שתקוע בהתמכרות. שאכטות, אוכל, סטוצים... התמכרות לריגושים שכבר לא מרגשים.

 

אני מסתכל על המטופלים שלי ומדמיין אותם כילדים בני 5.
רצים, צוחקים, משחקים, פגיעים, רכים, אינטימיים.
הילד הזה עוד שם, אני יודע. והפער בין המבוגר העצור לבין הילד שהוא היה – מכאן מתחילים את העבודה. איך זה קרה?
האנרגיה של ילדים אינה מפוצלת, ואינה מוחזקת בשליטה. היא מתבטאת בספונטניות בפרצים של רגש – צחוק גדול, בכי גדול, אכזבה, סקרנות, דחיה, פחד, אינטימיות... ילד בן שנתיים אינו מנומס. הוא מתרוצץ, צועק, זולל, הכל בתאוה ובחיבור מלא לרצונותיו. לא רוצה אוכל – דוחף את הצלחת. רוצה צעצוע – חוטף מידו של אחיו.
אלא שחיים בחברה פירשו נימוס, מוסר, מצפון, סדר. ההורים, הגננות, הטלויזיה מחנכים את הילד לשלוט בפרצי האנרגיה שלו ובהתנהגותו. להזהר בכביש, לעשות בסיר, לשתות מכוס, ללבוש בגדים, להזהר באש. אל ולא ותזהר, ככה נהיים עצמאים בעולם אבל ככה גם מאבדים את זרימת האנרגיה הטבעית בגוף.
אנחנו הופכים ליותר זהירים, יותר חוששים, לומדים להגן על עצמנו, מפתחים שיריון רגשי שטמון בשרירים קפוצים ומוחזקים, מה שעוצר את זרימת האנרגיה, היא מצטמצמת כי אין לה מעבר קל בגוף וכך נוצר צימצום,באזורים שונים בגוף מתקבע חור שחור שלוקח המון אנרגיה.

תחשבו על ילד בוכה שמקבל פעם אחרי פעם התעלמות. הוא עומד במיטה וצורח אבל איש לא בא בסוף הוא נשכב ביאוש בתחושת נטישה חונקת. הבלוק הרגשי שלו יתפתח בחזה. לעומת זאת ילד אחר שצועקים לו "שתוק כבר!" יפסיק לבכות ויפתח בלוק רגשי בגרון.
ומה יקרה לילדה שחוותה פגיעה מינית?

 

התשובה ברורה:  בכל המקרים זרימת האנרגיה למקום הפגוע תחלש – זאת כדי לא להרגיש את הפגיעה. נוצר שיתוק באיזור החסום ורגישות מופחתת. האיזור הפגוע ישדר פחות ופחות תחושות אבל בל נטעה. המתח שם. הפגיעה שם. וכשהיא חוזרת ונשנית היא נהית כרונית

 

טיפול פולסיישן עוזר להסיר לרגע, ליום או יומים את השריון הרגשי והוא מחבר אותנו ל"כן" חזרה. לגלות מחדש את האהבה לחיים, את הצעקה, את הצחוק, את הבכי הפשוט, את הכעס הסוער, ולגלות איפה אנחנו מתפשרים ולהתחיל לחיות במלאות. 
למה רק ליום או יומים? כי לוקח זמן לסלק חסימות. אבל אנחנו באים לשריון עם פליירים, מסורים פטישים. בסוף נקעקע אותם.
איך? בעזרת חיבור לסרעפת.
הסרעפת? תשאלו. מה מיוחד בה?
הסרעפת היא השריר שעוטף את הריאות. כאשר השריר הזה חזק, גמיש, האדם יכול לנשום במלאות: לנשוף עד הסוף וכך לשחרר את האוויר האחרון שתקוע בקרקעית הריאות... ואז לשאוף עד הסוף, למלא אויר על למעלה למעלה.
כאשר השריר הזה חלש או תפוס בגלל טראומה האדם לא יכול לנשום עמוק. הוא עצור.

 

אצל רובנו הנשימה רדודה והסרעפת נותרת עצורה, מחזיקה את האנרגיה של החיים בחלק העליון של הגוף: החזה והראש. כשאני מבקש מאנשים להוסיף לתהליך הנשימה גם את הבטן, פתאום הסרעפת זזה ומאפשרת לתנועה לגעת למטה.
מה זה "למטה"? זה הלא-מודע. זה היצר. זה האינסטינקטים, האינטואיציה, החייתי, הטבעי שבנו. הילד הטבעי שהיינו לפני שהתרבות חינכה אותנו.
הדגש בעבודה שלי הוא חיבור בין עליונים לתחתונים: בין שכל לרגש. בין מודע ללא-מודע. הנשימה היא הגשר. אני מבקש מהמטופל לשכב על המזרון ולהתחיל לנשום עמוק. תוך כדי אני מדבר איתו, שואל שאלות, אנחנו יוצאים למסע יחד. מסע שבו צוברים אנרגיה כדי להשתמש בה לשחרור בלוקים רגשיים.
בהתחלה המטופל חושש. זה טבעי. הוא הולך להכניס אותי לאיזורים בנפשו שהוא חסם מזמן, מקומות שהוא הדחיק בגלל שהם כאבו לו. משהו תמיד מתנגד. מתרגז, רוצה להפסיק את הטיפול. וטוב להודות בכך – משום שזוהי ההוכחה שיש כאן פוטנציאל לתהליך חזק. להפך, אם אין פחד יתכן שזהו סימן שאנחנו לא על הנקודה.

מי מגיע לטיפולים? אישה שעברה אונס שהודחק ובגלל זה לא מצליחה לקיים יחסים עם גברים. גבר שבגד באישתו - הוא ילד טוב מידי מכדי לעזוב אותה אבל הילד הרע שבו מתאהב בנשים זרות. אישה שנפרדה מהגבר שלה אחרי שנים של ויתור ויש לה כעס עליו שבכלל לא בוטא. אישה שאמה מתה בגיל 10 והיא מעולם לא השלימה את תהליך האבל, גבר שכועס על אבא שלו ומרגיש שהוא מתנהג ממש כמוהו...

 

כן. אנחנו נוגעים ביסודות הפסיכותראפיה.
וזה לא קל, אבל אנחנו עובדים בהדרגתיות: העבודה שלי היא יחסית עדינה בהתחלה. אני מלמד את אותך את שיטת הנשימות המיוחדת, אני מדגים איך לעשות קתרזיס. להוציא אנרגיה, להשמיע קול. בהתחלה בעדינות אבל הכוונה היא להגיע למפגש הרביעי שאתה כבר משוחרר ונותן בי מספיק אמון כדי שתוכל לשחרר טאנטרום רגשי כמו של ילד.

מכירים את המילה "טנטרום"? מכירים שילד נזרק בסופרמרקט על הרצפה כי אמו לא קנתה לו ממתק והוא מקשית את הגב וצורח ומנופף בידים וברגלים? זה.
טאנטרום אני רוצה מהלקוח. את הילד הקטן המתוסכל, המאוכזב. זה שחושב שמגיע לו. הילדה שנפגעה, שלעגו לה, שביטלו אותה. 
חושבים שזה קל להגיע לשם? מאד קשה להגיע לשם. אנחנו כל כך מחונכים. יש בנו כל כך הרבה מעצורים. בלוקים. הלקוח שוכב על המזרון, כולו מלא אנרגיה, הוא רוצה להוציא צעקה או לחבוט בכרית אבל הוא לא יכול. משהו בפנים עדיין תקוע. האיסורים גדולים ממנו.

 

הטאנטרום הרגשי הוא התחלה טובה למסע מופלא שבסופו תהיה נושם יותר. רך יותר, מקבל את עצמך יותר.
הזמינו מפגש הכירות עכשיו

050-5777782